<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן מ"ה</h1>
<h2>דף צז:</h2>
[זבחים ע"ב ע"א] וניבטלו ברובה, וכ"ת חשיבי ולא בטלי וכו'. תימ' אמאי לא אמרי' בריא חשיב' ולא בטלה, וכן ברפ"ק דביצה [ג' ע"ב], גבי ביצה דלא בטלה משום דיש לה מתירין אחר י"ט, הא לאו הכי היתה בטילה, ולא אמרי' בריא היא, ואילו בפ' גיד הנשה [ק' ע"א] שנתבשל עם הגידין, אמרי' בריא היא וחשיבי ולא בטלה, וכן בפ' בת' דמכות [י"ז ע"א], שאני נמלה מפני שהיא כברייתה, אלמ' חשיבי ולא בטלה, ומפ' ריב"ן דלא אמרי' בריא חשובה ולא בטלה, אלא בדבר שאיסורו חל משעת ברייתו ואיסורו שווה בכל אותו המין, כמו כל גיד הנשה אסורין, ואיסורן משעת יצירתן, וכן כל נמלות, וכן כל טבל לר' שמעון, דחשיב ליה אפי' חיטה אחת של טבל בריא ולא בטלה, בפ' ואילו הן הלוקין [י"ג ע"א], ורבנן דפליגי עליה, לא קרו בריא, אלא דבר שיש בו בריית נשמה, אבל חיטה לא, לכך אינו חייב אלא על כזית טבל, אבל שור הנסקל וחטאות המיתות אין איסורן חל מברייתן אלא לאחר גמר הדין. ואומ' הש"ר דכל דבר דהוי אסור משנוצר, ושוה, ואית ביה בריית נשמה, אותו ודאי חשוב בריא, אבל חיטה דלית בה בריאת נשמה, לא חשיב בריא לרבנן, אם לא שיהא חשוב, כגון כזית, וכן גבי אגוזי פרך ורימוני בדן בענן שיהא בהן חשיבות, כגון ו' דברים שמנו חכמים [ערלה פ"ג מ"ז], אבל שאר אגוזים ורימונים סתמייהו לא חשיבי, לכך אינם מקדשין. וגבי ביצה דאמ' בפ' גיד הנשה [צ"ז ע"ב], בס' אסורה בס' והיא מותרת, מיירי בביצה שיש בה אפרוח והיא מינכרא, וכשישלקנה עם שאר ביצים, ס' לבטל הטעם שנתנה, ואינה בטילה לגמרי, אלא אפי' אם מכירה ומסירה, לא אישתרו הנך שנתבשלה בהדה. ולא נהיר' דלישנא לא משמע הכי, דנקט ששים והיא, דמשמע היא עצמה ולא טעמ' לבד. ותו וכי מילת' פסיק' דלא ייבטל טעמ' כ"א בס' ביצים, דהא צריך שיתבשלו עמה ס' ביצים, ואילו גבי דג טמא, תנן בפ' גיד הנשה [צ"ו ע"ב], דג טמא שנתבשל עם החתיכות או חתיכת נבילה בחתיכות אחרות בזמן שמכירן בנותן טעם, ומדנקט בכולי תלמוד' בנותן טעם סתמא, והכא נקט בס' והיא, משמע דהיא בטילה עצמה בס'.
<h2>דף ק.</h2>
[זבחים ע"ב ע"א] וניבטלו ברובה, וכ"ת חשיבי ולא בטלי וכו'. תימ' אמאי לא אמרי' בריא חשיב' ולא בטלה, וכן ברפ"ק דביצה [ג' ע"ב], גבי ביצה דלא בטלה משום דיש לה מתירין אחר י"ט, הא לאו הכי היתה בטילה, ולא אמרי' בריא היא, ואילו בפ' גיד הנשה [ק' ע"א] שנתבשל עם הגידין, אמרי' בריא היא וחשיבי ולא בטלה, וכן בפ' בת' דמכות [י"ז ע"א], שאני נמלה מפני שהיא כברייתה, אלמ' חשיבי ולא בטלה, ומפ' ריב"ן דלא אמרי' בריא חשובה ולא בטלה, אלא בדבר שאיסורו חל משעת ברייתו ואיסורו שווה בכל אותו המין, כמו כל גיד הנשה אסורין, ואיסורן משעת יצירתן, וכן כל נמלות, וכן כל טבל לר' שמעון, דחשיב ליה אפי' חיטה אחת של טבל בריא ולא בטלה, בפ' ואילו הן הלוקין [י"ג ע"א], ורבנן דפליגי עליה, לא קרו בריא, אלא דבר שיש בו בריית נשמה, אבל חיטה לא, לכך אינו חייב אלא על כזית טבל, אבל שור הנסקל וחטאות המיתות אין איסורן חל מברייתן אלא לאחר גמר הדין. ואומ' הש"ר דכל דבר דהוי אסור משנוצר, ושוה, ואית ביה בריית נשמה, אותו ודאי חשוב בריא, אבל חיטה דלית בה בריאת נשמה, לא חשיב בריא לרבנן, אם לא שיהא חשוב, כגון כזית, וכן גבי אגוזי פרך ורימוני בדן בענן שיהא בהן חשיבות, כגון ו' דברים שמנו חכמים [ערלה פ"ג מ"ז], אבל שאר אגוזים ורימונים סתמייהו לא חשיבי, לכך אינם מקדשין. וגבי ביצה דאמ' בפ' גיד הנשה [צ"ז ע"ב], בס' אסורה בס' והיא מותרת, מיירי בביצה שיש בה אפרוח והיא מינכרא, וכשישלקנה עם שאר ביצים, ס' לבטל הטעם שנתנה, ואינה בטילה לגמרי, אלא אפי' אם מכירה ומסירה, לא אישתרו הנך שנתבשלה בהדה. ולא נהיר' דלישנא לא משמע הכי, דנקט ששים והיא, דמשמע היא עצמה ולא טעמ' לבד. ותו וכי מילת' פסיק' דלא ייבטל טעמ' כ"א בס' ביצים, דהא צריך שיתבשלו עמה ס' ביצים, ואילו גבי דג טמא, תנן בפ' גיד הנשה [צ"ו ע"ב], דג טמא שנתבשל עם החתיכות או חתיכת נבילה בחתיכות אחרות בזמן שמכירן בנותן טעם, ומדנקט בכולי תלמוד' בנותן טעם סתמא, והכא נקט בס' והיא, משמע דהיא בטילה עצמה בס'.
